איך הייתם מגדירים 'אדם רוחני' ?
כדי להסביר לעומק את המושג רוחניות, צריך להבין קודם את אחד מחוקי הקיום שלנו:
בכל דבר שקיים נוכחים שני צדדים, אחד חומרי פיזי והשני רוחני מופשט.
נפרק רגע את הדברים כדי להבין.
הצד הפיזי כולל , בין היתר, את הגוף הפיזי על שלל צורות החומר שבו: רקמות, שומן, שרירים, איברים חיצוניים ואיבריים פנימיים.
ברמה טיפה פחות גסה אך עדיין נחשבת כחומר היא האנרגיה שנעה בתוכינו, למשל החשמל במערכת העצבים והפראנה (צ'י) במערכת האנרגטית.
ואם נעמיק עוד קצת בנבכי החומר נגיע לרמה המעודנת ביותר שלו - ההכרה.
ההכרה היא התפקוד המנטלי של המוח ובתוכה קיימים גלי הכרה כמו רגשות, מחשבות, זיכרונות, חלימה ודמיון.
התופעות המנטליות הללו גם הן נחשבות כחומר משום שיש להן התנהגות גלית.
הם מופיעים ונעלמים, עולים ויורדים.
לא ניתן לראות אותם בעיניים אנושיות אך ניתן לחוות ולהרגיש אותם.
למשל, ניתן להבחין בהתחלה של כעס, משך מסוים שהוא נמשך ומתי הוא חדל.
ברגע שהטבע המהותי של התופעה הוא השתנות אזי הוא נחשב כחומר משום שיש לו צורה (מעודנת) וניתן לתפוס אותו מנטלית.
בצד המשלים קיים הרובד המופשט הרוחני.
כאן העלילה מסתבכת מעט כי הצד רוחני הוא מעודן מאוד ונסתר.
התכונה שלו היא שהוא קבוע, ניצחי וללא שינוי אף פעם.
דוגמה פשוטה להמחשה:
חישבו על חפץ דומם מסוים, למשל ספר.
הצד החומרי שלו הוא הכריכה והדפים בתוכו.
ואילו הצד המשלים והמופשט יהיה החלל סביב הספר.
החלל הריק הוא זה שמאפשר לצורה להיווצר על ידי הפרדה בינה לבין הצורה שסמוכה אליה.
אילולא המרחב הריק לא היינו יכולים להפריד בין שלל הצורות שקיימות. הכל היה נראה גוש אחד רציף.
החלל הזה הוא קבוע סביבנו והוא תמיד חסר צורה.
דוגמה נוספת: מוזיקה.
המוזיקה מורכבת מרצף של צלילים.
ומה שמפריד בין צליל לצליל הוא השקט.
השקט קיים לפני תחילת הצליל ובסופו של כל צליל.
אין לו צורה מוחשית, הוא מופשט והוא קבוע - תמיד אותו שקט.
אז אם נשווה את הדוגמאות שניתנו מעלה לבני האדם, מהו הצד הרוחני והמופשט שלנו? זו המודעות.
מודעות קיימת בכולם ומייצגת את הרוח בתוכינו, את החלק הקרוב ביותר אל הנשמה.
במילים פשוטות מודעות היא היכולת להבחין בקיום.
המצב המבחין הוא מצב של מודעות פעילה, כי אנחנו קולטים את הגירויים והאובייקטים מסביב ובתוכנו, ורגע לפני שהם הופכים להגדרה כלשהי אנחנו נספגים בהם.
זו בעצם הכוונה במונח מיינדפולנס – להיות ערים למתרחש סביבנו מבלי להיסחף אחר שטף המחשבות.
הבחנה טהורה היא היא מדיטציה.
Just bein.
ההבחנה במודעות הינה המצב המעודן ביותר שאנו יכולים להתבסס בו כל עוד אנחנו בגופנו הפיזי ומשתמשים בהכרה האנושית כדי לתפקד.
המבחין, העד, הצופה הוא זה שמשתמש בהבחנה. ההבחנה היא היכולת.
כשאנחנו מבחינים בדברים כמות שהם נוכל גם להבחין בעצמנו. מבעד לזהויות, למסיכות והתפקידים שצברנו.
אז לסיכום, נחזור אל השאלה: איך הייתם מגדירים 'אדם רוחני' ?
אדם רוחני יהיה זה שחי חיי מודעות פעילה.
אדם שמחובר לתכלית הקיום שהיא לשרת ולהטיב.
בדרך כלל הפעולות הלא אנוכיות ינבעו מתוך הצד הרוחני ולא מתוך הצד הפיזי שקשור להישרדות.
לכן הפעולות של האדם הרוחני יהיו מתוך בחירה וקשיבות לצרכים בסיטואציה ופחות מתוך יצרים, רגשות ותחושות.
פה תמיד נשאלת השאלה: אז מה עושים כשהצרכים האישיים מתנגשים ברגשות של אחרים או להיפך- כשהרגשות האישיים מתנגשים בצרכים של הזולת?...
הייתי עונה בקצרה שבכל מקרה האדם הרוחני מנצל את התנסויות חיו לגדילה במודעות, ללמידה וצמיחה. גם אם זו סיטואציה נעימה וגם היא לאו.
אבל זה כבר לפוסט אחר שמדבר על תקשורת מודעת ואומנות הפעולה (קארמה יוגה) .
תודה שקראתם :) יואב
Comments