זה אחד הנושאים היותר נחקרים ומדוברים בעשורים האחרונים בתחום החינוך.
ואני לא פסיכולוג בר סמכה אלא בסך הכל מורה ליוגה ומדיטציה, אבל מגיל יסודי הממסד הכתיר אותי "כבעל הפרעות קשב וריכוז וגם הוסיף -היפראקטיבי".
לכן כל מה שאני כותב פה מגיע מתוך חקירה ישירה של שנים עם ההכרה האישית שלי והוראת מיינדפולנס.
מורות בבית ספר מספרות שמגיל 6 בכל כיתה של 30 תלמדים לפחות 10-15 נוטלים "תרופה" כלשהי.
שליש עד חצי כיתה א' על סמים!
אתם קולטים שאנחנו מסממים את הילדים שלנו?!
אז מזה בכלל קשב וריכוז? בקצרה, זו יכולת שליטה על תשומת הלב. תשומת הלב שלנו היא כמו שריר מנטלי שניתן לפתח ולחזק ככל שעושים יותר אימונים וחזרות - בדיוק כמו במכון כושר. אם השריר המנטלי שלי רפוי וחלש זה לא אומר שיום אחד לא אוכל לשלוט בו אם אתאמן בזה.
לבוא לילד ולהגיד לו שאין לו יכולת להתרכז ולכן הוא צריך "תרופה" זה כמו לבוא לחולה שמנסה ללכת אחרי ששכב במיטה חצי שנה ולא מצליח לצעוד ולהגיד לו שאין לו יכולת ללכת. זה הרי הבל הבלים - ברגע שהחולה יעבור פיזיותרפיה ויחזק את הרגליים והליבה הוא יוכל לחזור ללכת. בדיוק ככה היא המדיטציה - פיזיותרפיה למוח.
היום, בזכות המדיטציה, אני מסוגל לשבת ולקרוא ספר לאורך שעות, לשוחח עם חברה ולהתרכז רק בה. למעשה, זו יכולת בסיסית שנלקחה מאיתנו.
ביוגה אין דבר כזה הפרעות קשב וריכוז - יש יכולת שליטה נמוכה בתשומת הלב. זו בסך הכל נקודת התחלה נמוכה יותר מהשאר. ככה אני הייתי. התרופה שהיוגה מציעה נקראת 'דהרנה' - תירגולי ריכוז באובייקט כלשהו לאורך זמן.
האובייקט יכול להיות כל דבר: בתור התחלה חישבו איזה חוש הכי מסקרן את הילד שלכם?
אם זהו חוש הראיה אפשר למשל לבקש מהילד שיתרכז בתפוח וכל פעם שתשומת הלב מוסחת הוא מחזיר אל התפוח. אם הילד יעשה את זה כל יום במשך דקה השיפור מובטח. תעשו את זה יחד איתם ותראו את ההבדל.
בנוסף כדי שיתמיד כדאי להסביר לו את החשיבות של שליטה בתשומת לב: בזכותה הוא יוכל לקרוא במחברת או בספר ולחקור כל מה שירצה בכל רגע שרק יבחר כי ההכוונה של תשומת הלב תהיה בידיו והוא יוכל לנווט איתה את ההכרה שלו - זה כמו לרכב על אופניים ולהחזיק בקידון.
אם זה חוש השמיעה:
לבקש ממנו לשבת אתכם ולכוון את תשומת לב לאוזניים ולהקשיב לכל מה שנקלט בהן ובכל פעם שתשומת הלב בורחת להחזיר אותה לחוש השמיעה - והנה הוא מתחיל לכוון את תשומת ליבו לדבר ספציפי ורוכש עליה שליטה.
זה כזה פשוט.....
ריטלין מסמם לכם את הילדים.
בתור ילד נטלתי ריטלין כל תקופת הבית ספר ובתור מבוגר נטלתי ריטלין גם באוניברסטיה. הרגשתי כאילו אני נרקומן על הרואין - דופק גבוה, זיעה בידיים, חוסר תיאבון, אפילו לא יכולתי לחייך מרצון - הרגשתי כמו זומבי.
חישבו איזה דור גדל פה אם אנחנו לא מלמדים אותם את הדבר הבסיסי ביותר לחיים שלהם - שליטה בתשומת הלב.
איך הם יצילו את העולם שאנחנו משאירים להם? :)
שפע מודעות ושליטה בתשומת הלב יואב (:
Comments