המאמץ לטוב

בכל פטונציאל קיים הרצון שמושך לאיזון, זה הרצון להשיג טוב.

הכוח הזה, להשיג טוב, ניכר בהכל מסביבנו. העצים למשל, משיגים טוב על ידי שתייה של מים וחשיפה לשמש. בעלי החיים משיגים טוב על ידי מילוי הצרכים הבסיסים שלהם הם זקוקים כדי להתקיים.

ואצל בני האדם המנגנון ההישרדותי נוכח גם כן. זה המנגנון ששומר עלינו ומונע מאיתנו לגעת באש או לשתות אקונומיקה בטעות. הוא זה שתומך בקיום שלנו.

אבל היופי בדבר הוא שלבני האדם בנוסף לנפש החייתית, יש גם הכרה רוחנית.

רוחנית במובן של מוּדָעוּת. ההכרה האנושית מסוגלת להבחין במנגון החייתי-הישרדותי ולהתעלות מעליו מתוך בחירה מושכלת. עבורי זה אפילו לא עניין של אינטליגנציה אלא עניין של לב.

הלב המוּדָע.

ממנו עולות התשובות כי הוא קשוב לצרכים העמוקים בתוכי ובמקביל מוּדָע לסיטואציה שאני נוכח בה.

אחד מהדברים שאני לוקח לעצמי מתוך הלימוד של המיינדפולנס הוא שכל בני האדם, בדומה לחיות ולצמחים, מנסים לעשות הכי טוב שהם יכולים בכל רגע נתון.

המוּדָעוּת תעזור לי להסתכל עליהם בענווה, כשווים לי. גם אם הידע והפעולות שלהם שונים לחלוטין מהאופן שבו אני תופס את העולם, עדיין אוכל לראות אותם כדומים. כמוני. כי המנגנון זהה אצל כולם. כולנו כפופים לו. כולנו גם פעלנו פעמים רבות באופן אוטמטי מתוך הרצון הזה לטוב. לפעמים הצליח לנו ולפעמים התפקשש..זה כבר תלוי ידע. אבל אני תמיד זוכר שמתחת לפעולות האוטומטיות שמתלוות למנגנון ההישרדותי יש לב פועם ורצון לאיזון.

נסו להתבונן בבני אדם סביבכם ולחפש את הכוח שמניע לכל פעולה - את הרצון שלהם לטוב. קודם כל זהו אותו בתוככם. בפעולות היומיומיות שלכם. ואחר כך: בהורים שלכם בעבודה מול קולגות בחברים קרובים ורחוקים ואפילו באנשים זרים ברחוב.

ובדיוק מתוך התרגול הזה עולה הבנה מהותית על מערכות היחסים שלנו... ושם נכנסת האמפתיה.

במקום נפרדות וניכור, תחושת ביחד ורצון לחיבור.