🌻 הגות על אי וודאות

אצל רובנו היא מופיעה בגוף כמופע זמני של כיווץ. אבל, עצם זה שכיווץ מופיע לא אומר שאי וודאות היא באמת "שלילית".

זה מעיד, בסך הכל, שההכרה שלנו מקטלגת תקופה של אי וודאות כשלילית, וזה תוצר של כל הידע שרכשנו בעבר - בעיקר מהחברה ומהתרבות בה גדלנו.

הדור של ההורים, הסבים והסבתות שלנו לימדו אותנו ליצור לעצמנו שיגרה ונורמות קבועות, ולחפש וודאות כי היא חשובה ליציבות.

ברמה המנטלית, ההכרה שלנו לא אוהבת מצבים של אי וודאות משום שזו גורמת לה לבזבז אנרגיה: בחשיבה, חקירה ולמידה מחדש של דפוסים ושיגרה.

ההכרה משתוקקת לוודאות כדי שנוכל לפעול באופן אוטומטי ולחסוך באנרגיה.

זהו מנגנון אינסטינקטיבי שנועד להבטיח את ההישרדות שלנו.

איך זה קורה?

בהכרה האנושית ישנן תעלות חשמל של נוירונים בהם עובר המידע.

כאשר אנחנו מייצרים דפוסי פעולה בחיים - נוצרים במוח קישורים בין הנוירונים השונים - אלו הסינפסות.

בתקופה זו שבה אנו נמצאים, השיגרה משתנה וחלק מהדפוסים חדלים. פתאום הקישורים במוח שהתרגלנו לפעול ולעבד את המידע דרכם הופכים ללא שימושיים וצריך ליצור כאלו חדשים - כלומר דפוסי פעולה וחשיבה חדשים. זה קשה ודורש מאמץ, הן מנטלית והן אנרגטית.

כמו ללכת במדבר ואחרינו הרוח שמטשטשת את העקבות - כל פעם ליצור שביל מחדש יהיה מעייף מאוד. כך גם בהכרה האנושית.

בסופו של דבר, כולנו יודעים וגם הקורונה הוכיחה הלכה למעשה שאין באמת וודאות. לא מה יקרה עוד דקה ולא מה יקרה מחרתיים. למעשה, השינוי הוא הדבר היחיד שקבוע :)

לכן אי וודאות היא בלתי נמנעת - לא משנה כמה ננסה לבנות ידיעה, יציבות וביטחון מול החיים המשתנים.

ברגע שנתבסס בהבנה הזו נוכל גם לראות מה טמון בתוכה - זהו רגע של התחדשות.

כלומר האני הישן נמוג, ונוצר אני חדש. דפוסים ישנים מתפוררים וזו הזדמנות פז לצמיחה וריענון.

מתוך ההתחדשות נוצרת הגשמה עצמית כי אנחנו מתפתחים לכיוונים חדשים - בדיוק כמו ענפים של עץ. ולא רק זה, אלא גם משתמשים בכל מאורעות חיינו והידע שצברנו למען תיקון וגדילה במודעות עצמית. כמה מרגש ♥